0723945808

עבודת גמר של סטודנטיות לסוציולוגיה בנושא חשפנות – חשפנים ( האוניברסיטה העברית בירושלים)

מבוא

בבואנו לעסוק בסוציולוגיה של הסטייה, ישנו ראשית צורך להגדיר את המושג סטייה. 
גוד בספרו, מציג את ההגדרות הקיימות כיום בחקר הסוציולוגיה של הסטייה: 
ההגדרה התגובתית: לפי הגדרה זו מעשה/אמונה/תכונה ייחשבו כסטייה רק אם יהיו נגדם גילויים ממשיים של תגובה שלילית. כלומר, לפי גישה זו, אדם שביצע מעשה מגונה בחדרי חדרים ושהתנהגותו לא התגלתה, לא ביצע סטייה. כלומר, הדבר הקובע את הסטייה הינו התגובה החברתית ולא המעשה. המעשה אינו סטייה כשלעצמו, אלא הינו סטייה בעיני משקיפים מסוימים, כלפי אנשים מסוימים או מעשים מסוימים, בנסיבות מסוימות. גישה זו מתעלמת מהתנהגויות או תכונות שהיו מעוררות תגובות שלילות אילו נודעו, כמו גם כופרת באפשרות שתהליך התגובה ניתן במידה מסוימת לחיזוי.
 ההגדרה הנורמטיבית: לפי גישה זו, הסטייה כרוכה בהפרה חד משמעית של נורמות, הפרה פורמאלית של כללים. לעומת הנחת הגישה התגובתית, הסטייה לפי גישה זו, יכולה להתבצע בסתר ולא לקבל גינוי חברתי, ועדיין להיחשב לסטייה.
מתוך גישה זו, נובעת ההנחה כי הסוציולוג בבואו לחקור סטייה, יודע מהן הנורמות בחברה בה הוא חוקר. ההגדרה הנורמטיבית היא יחסית, לפי החברה בה חוקרים. לגישה זו מספר בעיות: ראשית, היא מתעלמת מנורמות חלופיות, דומיננטיות פחות בחברה, מיוצאים מן הכלל. שנית, גישה זו מתעלמת מנסיבות מיוחדות העשויות לשנות את יחס החברה למעשים מסוימים ולהפכם מסוטים לנורמטיביים. שלישית, ההגדרה הנורמטיבית מתעלמת מהבדלים בין צורות שונות של הפרת נורמות.

"אנשים נוטים לחפש את האירוע בילדותי שגרם לי להיות האדם שאני היום. טראומת ילדות או משהו בתת מודע שאני מנסה להדחיק ובגללו אני מתפשט תמורת כסף… לפרנסתי משלמים לי כדי שאהיה פנטזיה…למה אנחנו, כבני חברה הנחשבת נאורה, חושבים,מעבירים ביקורת ושופטים אנשים שלא הולכים עם הזרם, עם הנורמה? לא כל עבודה מכבדת את בעליה?" קטע זה מופיע בפתיחת ספרו של ט'.
הקטע לעיל ממחיש את נושא המחקר שלנו. אנו באות לבחון את מקצוע החשפנות הגברית כעיסוק הנתפס בעייני החברה כעיסוק לא קונבנציונלי. אנו יוצאות מנקודת הנחה כי העיסוק בחשפנות מוגדר כלא שיגרתי בעיקר משום שהחברה הגדירה אותו כך. יכול להיות כי העניין נעשה מתוך הקבלה לעולם החשפנות הנשי שבו קיימת חפיפה לנושאים של זנות, ערום מלא, סמים ותחומים נוספים הנחשבים כסוטים. הגדרות אלה נוצרות כפועל יוצא של חברות שונות ותפיסות חברתיות שונות בפרט החברה הישראלית. כלומר, לא בכל מקום וזמן ולא על ידי כל מתבונן, חשפנות גברית נתפסת כסטייה/ התנהגות לא קונבנציונלית. ולכן, לעבודה שלנו מתאימה יותר ההגדרה התגובתית של "סטייה," אשר תוארה לעיל.
בנוסף, אנו חושבות כי הגישה הסוציולוגית המתאימה למקרה הבוחן שלנו היא גישת האינטרקציוניזם הסימבולי ובפרט תיאוריית התיוג שלה. תיאוריית התיוג גורסת כי סטייה וקונפורמיות נובעות בעיקר מן האופן שבו אנשים מגיבים להתנהגותנו ולא מהתנהגותנו עצמה. תיאוריית התיוג מדגישה את אופייה היחסי של "הסטייה", כלומר את העובדה שניתן להגדיר אותה התנהגות עצמה בדרכים שונות. 
בהתאם לכך אנו רוצות לבחון את נושא החשפנות הגברית כפי שהוא עולה מצדם של החשפנים עצמם על בסיס התפיסות שלהם מתוך האינטרקציות שהם חווים בחיי היומיום. כלומר, נרצה לבדוק את הגדרותיהם של החשפנים כלפי התנהגותם וכלפי עיסוקם. שאלת המחקר הראשונה שלנו תבדוק מהו הקשר בין התפיסה העצמית של החשפן את עיסוקו (כפי שהוא מציג אותו) לבין איך שהוא חושב שהחברה תופסת את עיסוקו? (מגיבה לעיסוקו). 
בנוסף, מעניין אותנו לבדוק מאפיינים משותפים לחשפנים מבחינת הרקע שלהם וכתוצאה מהעיסוק במקצוע ולכן, שאלת המחקר השנייה שלנו תרצה לבחון מהם המאפיינים המשותפים של החשפנים? במידה וישנם.

כיוצאות מתוך הנחה כי החברה כגוף ואנשים בה כפרטים, בפעולותיהם היומיומיות ובתפיסות הרווחות אצלם, משפיעים לא רק על עצמם אלא גם על סביבתם. 
על כן, השערת המחקר לשאלת המחקר הראשונה היא כי: החשפן תופס את עיסוקו כעיסוק שגרתי ככל עיסוק ומציגו ככזה. עם זאת, החשפן מודע לכך כי החברה רואה בעיסוקו – עיסוק לא קונבנציונאלי. אנו משערות כי החשפן מתאים את התנהגותו בהתאם לכך. כל שינוי התנהגותי נובע כתוצאה מההכרה בסטיגמה המוטלת על העיסוק. 
בנוסף, אנו מאמינות כי לא כל הגברים בחברה מתאימים מבחינה פיזית, נפשית ומנטלית לעסוק בעיסוק זה ולכן השערתנו לשאלת המחקר השניה היא כי קיימים אלמנטים משותפים לחשפנים (נתוני רקע, יחס לדת, אופי היחסים עם סביבתם וכיוצא בזה). במידה ונמצא מאפיינים משותפים, ננסה להעלות סיבות אפשריות לקיומו של המכנה המשותף בקרב רוב החשפנים.

 

 

סקירת ספרות

 

אינטראקציה סימבולית
גישת האינטרקציה הסימבולית מניחה כי בני אדם פועלים על פי הגדרתם את המצב. גם אם מצבים אינם אמיתיים, במידה ואנשים מגדירים אותם כאמיתיים הרי שתוצאותיהם הן אמיתיות מאוד.
גישת האינטרקציוניזם הסימבולי מבוססת על שלוש הנחות: (1) אנשים פועלים על בסיס המשמעות שהם מייחסים לדברים, (2) משמעות זו צומחת באמצעות אינטרקציה עם אחרים, (3) המשמעות משתנה ללא הרף על סמך פרשנות. משמעות, אינטרקציה ופרשנות הם התשתית של האינטרקציוניזם הסימבולי וכך גם של תיאורית התיוג. לפי תיאורית התיוג, שני יסודות המפתח בתהליך יצירת סטייה הם תיוג והטבעת סטיגמה. התיוג והטבעת הסטיגמה נעשים על ידי קהל צופים רלוונטי. קהל צופים מורכב מפרט או ממספר פרטים המתבוננים במעשה, בתכונה או באדם ושופטים אותם. קהל הצופים הוא הקובע אם מעשה או אדם הוא "סוטה": כשאין קהל צופים, אין תיוג, וכשאין תיוג אין "סטייה".  אף מעשה אינו "סוטה" במובן מופשט, באופן בלתי תלוי בתגובות הממשיות או הפוטנציאליות של קהלי צופים. התנהגות היא "סוטה" רק בעבור קהלי צופים מסוימים.
הגדרת הסטייה המקובלת על חברי אסכולת האינטרקציוניזם הסימבולי היא ההגדרה התגובתית אשר תוארה במבוא. 
גישת האינטרקציה הסימבולית מורכבת מתיאוריות רבות אשר שייכות להוגים רבים. אנו בחרנו להתמקד בשניים מהם: צ'רלס קולי וארווינג גופמן.
תיאורית "האני במראה" של צ’רלס קולי (1902)– גורסת כי הפרט מעצב את זהותו על פי איך שהוא תופס את דעתם של האחרים עליו – "האדם הנו מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא". קולי הסביר כיצד מתגבשת התפיסה העצמית של היחיד בתהליך החברות. לדעתו, משמשת החברה "מראה" שבאמצעותה לומד היחיד להעריך את עצמו. בתהליך זה יש חשיבות רבה לאינטראקציה החברתית בין היחיד הלומד לבין סביבתו החברתית. לכל אחד מאתנו יש עצמי כלומר: הבנה של היותנו בעלי זהות נפרדת, שונה מאחרים. הבנה זו אינה מולדת אלא נוצרת תוך מגעינו עם אנשים אחרים. לפי תיאוריה זו, העצמי מתפתח בתהליך חברתי בן שלושה שלבים: (1) אנו תופסים כיצד אחרים תופסים את התנהגותנו, (2) אנו תופסים מהו שיפוטם של אחרים לגבי התנהגותנו, (3) אנו מעריכים את התנהגותנו בהתאם לתגובות האחרים כלפיה. כלומר אנשים מבינים את עצמם על ידי כך שהם מדמים את רגשותיהם של אחרים כלפי התנהגותם והופעתם. בנוסף לכך בתיאוריה של קולי הרעיון של "האני במראה" אינו השתקפות ישירה של מה שאחרים תופסים לגבי הפרט, אלא זהו שילוב של פעולות חברתיות: צפייה, דמיון, תגובות מצד אחרים, פרשנות מצד הפרט לתגובות אלה. 
המודל הדרמטורגי של ארווינג גופמן (1959)– טוען כי ניתן לנתח כל אינטראקציה במונחים דרמטורגים, הלקוחים מעולם התיאטרון. גופמן טוען כי אנשים מציגים על הבמה החברתית את העצמי הלא אותנטי שלהם – אנשים מציגים חזית מתוכננת ומנסים לשלוט במידע שיש לאחרים, העשוי לאיים על האותנטיות של החזית המוצגת. גופמן שם דגש על המסרים הבלתי מילוליים בין בני אדם באינטרקציות של פנים מול פנים. כל אדם מבקש להעמיד בפני אחרים דמות כלשהי ומבקש מהקהל שיכבדו את בקשתו להציג את עצמו כפי שבחר ומצידו מכבד את בקשתם של האחרים בסיטואציה לשמור על זהותם. לפי גופמן, כמו בתיאטרון, אנשים מציגים את פניהם בשגרה החיצונית על הבמה – "קדמת הבמה" ובמקביל משתדלים להסתיר את מה שאינם רוצים לחשוף – "מאחורי הבמה". כך בכל סיטואציה אנשים מנסים להסתיר ולגלות את המוסתר מהם.   בכל מפגש בינאישי ישנו משא ומתן על הגדרת המצב בין כלל השחקנים החברתיים בסיטואציה, כאשר כל שחקן מנסה לכפות את הגדרת המצב הרצויה לו על שאר השחקנים באמצעות ניהול הרושם שהוא יוצר. ניהול הרושם מורכב מכלל הפעולות התקשורתיות של האדם – הוורבליות (שהן המודעות) ואלה שאינן וורבליות כמו שפת גוף, סמלים וכדומה (בלתי מודעות). מכיוון שכל השחקנים מבצעים ניהול רושם וכל אחד מהם נוקט באסטרטגיות שונות של ניהול רושם, הגדרת המצב נמצאת במשא ומתן מתמיד ביניהם על הגדרתה של הסיטואציה. 
בספרו "סטיגמה" (1982), סיפק גופמן קווים מנחים למימדים ולנושאים שיש להתייחס אליהם כשמתמודדים עם סטיגמה כתופעה חברתית ותרבותית. גופמן טוען כי בעוד הזר מצוי בנוכחותנו, עשויה להופיע עדות לכך שיש לו איפיון העושה אותו שונה מאחרים בקטגוריה של אנשים. הוא מצטמצם בתודעתנו מאדם שלם לאדם מוכתם, פחות ערך. אפיון כזה הוא סטיגמה, במיוחד כאשר גורם הפחתת הערך שבו הוא רב מאוד. בכל דרגה של סטיגמה מצויות אותן תכונות סוציולוגיות: יחיד, שעשוי להתקבל בקלות במגע חברתי רגיל, יש לו תכונה שיכולה להבליט את עצמה ולהרחיק מעליו את אלו שפוגשים בו. יש לאדם סטיגמה – כלומר, שוני בלתי רצוי ממה שצפינו. את אותם שאינם סוטים בצורה שלילית מן הציפיות הנדונות מכנה גופמן – נורמליים. שיתוף פעולה עם הנורמליים בהעמדת פנים, כאילו שונותו המוכרת איננה רלוונטית ואין שמים לב אליה – היא אפשרות חשובה לאדם בעל סטיגמה. דוקא קרוביו של האדם יכולים להעשות אותם אנשים שמהם הוא חרד ביותר להסתיר משהו. אסטרטגיה הננקטת הרבה פעמים על ידי האדם, שערכו עלול להיות מופחת, היא לטפל בסיכוניו על ידי העולם לקבוצה גדולה שלה הוא לא מספר דבר ולקבוצה קטנה לה הוא מספר הכל וסומך עליה. הוא בוחר להתחפש רק בפני אותם אנשים היכולים להוות סכנה עבורו. ללמוד להתחזות הוא שלב אחד בחיברותו של האדם שיש לו סטיגמה ונקודת מפנה בהתפתחותו המוסרית. האדם בעל הסטיגמה יכול להגיע להרגשה שעליו להיות מעל להתחזות, כי אם יקבל את עצמו ויכבד את עצמו – לא ירגיש צורך להסתיר עוד.   הנורמליים ובעלי הסטיגמה אינם אנשים, אלא זוויות ראייה אשר נוצרות בסיטואציות חברתיות תוך כדי מגעים מעורבים, עקב נורמות שעלולות להשפיע לרעה על המפגש. הטלת הסטיגמה בבעלי ציון מוסרי גרוע יכולה באופן ברור לתפקד כאמצעי פיקוח פורמלי של החברה על ידי הוקעתו של אדם כשייך לסוג מסויים.

סקירת מחקרים בנושא חשפנות גברית
הסיבה כי חשפנות עשויה להיחשב כפעילות "סוטה" היא משום שהיא נקשרת אסוציאטיבית לזנות ולסמים לא חוקיים, כמו גם לתופעות "סוטות" אחרות כגון יחסים לסביים והומוסקסואליים (Boles & Garbin
 ,1974). Ronai & Ellis (1989), מצביעים על כך שחשפנות "משתלמת היטב, אך עולה ביוקר" הסיבה לכך היא הסטיגמה השלילית המתקשרת עם עיסוק זה. כאשר אדם חושף את מקצועו הוא מייד יחפש קבלה חברתית מאחרים. עם זאת, כאשר מקצוע נחשב לבלתי חוקי, לא מוסרי או לא ראוי, הקבלה החברתית אינה מובטחת.
במאמרם מ-1992,  Thompson &  Harred
 , טוענים כי עיסוקו של פרט הוא אחד מהאלמנטים החשובים ביותר בזהותו החברתית והאישית וכי נפוץ כי שני זרים "שוברים את הקרח" על ידי היוודעות למקצוע האחד של השני. פרטים עושים מספר שיפוטים על אחרים בהתבסס על עיסוקם. ישנם פרטים בחברה שמתקבלים חברתית באופן מיידי ומוענקת להם יוקרה על סמך עיסוקם (רופאים, שופטים, פרופסורים). אחרים, במיוחד אלה אשר עיסוקם קשור לסטייה – מקיימים את חייהם במבוכה ובצל סטיגמה פוטנציאלית. בעבר נמצא כי מקצוע החשפנות היה שייך לאנשים מן המעמד הנמוך בדרך כלל. נמצא כי רוב האנשים רואים בעוסקים בחשפנות, לא מוסריים, טיפשים, מלוכלכים וברמה נמוכה. כתוצאה מכך רוב החשפנים נוטים לשמור על עיסוקם בסוד ואם הם נשאלים עליו הם עונים כי הם בדרנים, רקדנים או משהו אחר.
Thompson &  Harred
 (1992), מגדירים במאמרם שתי דרכים שבהם חשפנים שוללים או דוחים את הסטיגמה המוטלת עליהם בעקבות עיסוקם. הדרך הראשונה –  חלוקת עולמם החברתי וחשיפת רק חלק מזהותם במטרה להימנע מהאפיונים הנלווים לעיסוק בחשפנות. הדרך השניה –היא טכניקות ניטרול. גופמן (1982), מצא כי שליטה על המידע היא השיטה האפקטיבית ביותר להתמודד עם סטיגמה. בהתאם לכך  Thompson &  Harred (1992) מצאו כי כאשר חשפנים נשאלים מה הם עושים למחייתם הם אומרים את האמת רק לחברים קרובים ובני זוג. להוריהם ולמכריהם הם מספרים שהם מלצרים, בדרנים או סטודנטים. נמצא כי נוח ביותר לספר כי הם מלצרים במועדון לילה מבחינת הזמינות ושעות העבודה. 
 Matza & Sykes
 , במאמרם מ-1957, טוענים כי כל אדם זקוק לנטרול התחושות השליליות. הנטרול יכול להיעשות על ידי רציונאליזציה, הצדקה, הן באופן מודע, והן באופן בלתי מודע. טכניקות הנטרול בתפיסתם של Matza and Sykes מאפשרות לאדם העבריין להתכחש לזהותו העבריינית ובכך לאפשר את התנהגותו הפושעת. ישנם חמש טכניקות שכאלה: (1) הכחשה של פגיעה כלשהי במשהו/ מישהו, (2) הכחשה של לקיחת האחריות, (3) הכחשה של קיומו של קורבן, (4) גינוי המגנים, (5) פנייה למחויבויות גבוהות יותר.Thompson & Harred (1992), עשו שימוש בתיאוריה הזו במחקרם בכדי להסביר את הדרך השניה באמצעותה חשפנים מצדיקים את עיסוקם וכיצד חשפנים אלה מתמודדים עם הסטיגמה  על עיסוקם. טכניקות הנטרול אשר נמצאו אצל החשפנים כוללות: הכחשה של פגיעה – חשפנים רבים רואים בעבודתם כבלתי מזיקה וחוקית ואף גורמת לשחרור לחצים חיוני עבור אנשים מסויימים. חשפנים (חשפניות) אף משמשים (משמשות) כסוג של תרפיה עבור אנסים ומתעללים מיניים פוטנציאלים ובכך בעצם מסייעים (מסייעות) לחברה. גינוי המגנים – ישנם חשפנים אשר גורמים דווקא ללקוחות שלהם להראות אלה שאינם "נורמליים", כלומר הלקוחות הם אלה שרוצים שמישהו יתפשט מולם. אותם חשפנים מנסים לפעמים להתייחס לעבודתם באופן סטיגמטי יותר מהרגיל בכך שקוראים לה "חשפנות ערום", "רקדניות טופלס". ישנם חשפנים שפונים למחויבויות גבוהות יותר בכדי להצדיק את העיסוק בחשפנות: לפי חשפנים אלה, המטרה מקדשת את האמצעים, כלומר החשפן משתמש בחשפנות כאמצעי למטרות נעלות יותר כמו מימון לימודיו או ילדיו. עוד במאמרם, Thompson & Harred (1992) מצאו כי חשפנים גברים מתמודדים עם אותן הבעיות כאשר מגלים את עיסוקם כמו חשפניות ועל אף שעירום נחשב לסטייה גם בקרב גברים – הסטיגמה המופעלת עליהם הרבה פחות חזקה.  חשפנים גברים לעיתים נהנים ממעמד של סלבריטאים ואף מראיינים אותם בתוכניות אירוח. הופעתם נתפסת כבלתי מזיקה, מבדרת ומשעשעת. משום שנשים רואות בהם כחתיכים יוצאים מן הכלל, הם כבר מציגים עצמם בצורה כזאת.
Ritzer
 (1977), הגדיר שלושה קריטריונים לפיהם עיסוק עלול להיחשב כעיסוק סוטה: (1) אם אינו חוקי, (2) אם נחשב לא מוסרי, (3) אם הוא נחשב כעיסוק שאינו הולם.  עוד הוא טוען כי סביר להניח שאנשים העובדים במקום עבודה הנחשב כסוטה, הגיעו אל עיסוק זה דרך ערוצים בלתי פורמאליים קרי דרך משפחה,חברים ומכרים. החוקרים Dressel & Petersen (1982), מסכימים עם טענה זו ומוסיפים כי החשפנים אותם ראיינו לא ראו בחשפנות כצעד מקצועי מתוכנן. לפיהם, במקום ליזום את הרעיון בעצמם, מספר חברים וקרובים הציעו להם את האפשרות להפוך לחשפנים. לפי Boles & Garbing (1974c) , הדמיון היחיד בחשפנות במונחי החיברות בין המינים היא באינדוקטרינציה הבלתי פורמאלית למיומנות העבודה והחוקים המקצועיים שדורש המעסיק. לטענתם, רוב החשפניות עברו תהליך חיברות מקדים באמצעות עיסוק דומה לחשפנות בעבודתן הקודמת, בין היתר התנסות בתחום הבידור. אם כן, בשונה מגברים נשים הרוצות להפוך לחשפניות מקבלות הכשרה פורמאלית מתאימה על מנת שיוכלו לעבוד אל מול קהל. (Boles and Garbin,1974c ).
Dressel & Petersen
 (1982), מתארים אף הם את תהליך החיברות אותם עוברים החשפנים. תהליך חיברות למקום העבודה יכול להתרחש הן על ידי הכשרה פורמאלית והן על ידי הכשרה בלתי פורמאלית. הכשרה פורמאלית נוטה לאפיין את העיסוק הניהולי, המקצועי והסמי-מקצועי. לעומת זאת, בעיסוקים פחות יוקרתיים ובמיוחד בעיסוקים "סוטים" יש מעט הכשרה פורמאלית. בהתאם לכך, המידה והכישרון הדרושים הם באופן יחסי פשוטים וישירים ורוב החיברות מתרחשת בזמן העבודה. אם כן, חשפנות הנחשבת לעיסוק "סוטה" אינה כוללת הכנה פורמאלית לתפקיד. תהליך החיברות נע מהכנה בלתי פורמאלית הכוללת התבוננות בחשפנים אחרים המופיעים, עצות בפיתוח הכישורים ואף סיפוק מידע בשיחות שגרתיות על קודים התנהגותיים במקום העבודה. 
Rogers
 במאמרו מ-1961, טען כי פרטים מעריכים את עצמם ואת חוויותיהם ביחס לרעיון של העצמי. העצמי מורכב מ"עצמי מצוי (מובחן)" ו"עצמי אידיאלי". העצמי המצוי מוגדר על סמך הדרך שבה בני אדם רואים ומעריכים את עצמם והוא מתפתח כתוצאה מחיזוקים שליליים וחיוביים מהסביבה. זאת אומרת אם הוא מתקבל או נדחה, אם הוא נחשב ככושל או מצליחן על פי אמות מידה חברתיות שונות. העצמי האידיאלי (Ideal Self ) – כיצד בני אדם חושבים שהם אמורים להיות. העצמי האידיאלי מתפתח ביחס למה שאדם חושב שיגרום לאחרים לכבד או להעריך אותו. נמצא כי ככל שהפער בין העצמי המצוי לעצמי האידיאלי גדול, מתפתחים חרדות ודיכאונות. Peretti & O'connor (1989), התבססו על מאמר זה בטענתם כי הפער בין העצמי המצוי לבין העצמי האידיאלי יכול להשפיע על היציבות האמוציונלית של החשפן. חשפנים מוכרים מין לפחות באופן סימלי ולכן נוטים לפתח גישה חלולה ובלתי נקשרת למין ולהרגלי מין. בנוסף, נמצא כי אין הבדל בין חשפנים לאנשים העוסקים במקצועות אחרים בבחירות המיניות שלהם. Thomas (1974), גרס כי הפרשנות של סיטואציה וההגדרות הנובעות ממנה הן אלה המגדירות את העצמי המצוי והאידיאלי. 
Peretti & O'connor
 (1989), טענו באותו הקשר כי חשפנים מבססים את הזהות שלהם על היותם נחשקים כגוף ולא כאדם: חשפנים אמורים למשוך, לעניין, להקסים ולהשלות שהם פתוחים ומקבלים כל מה שקשור למין. בשל הסטיגמה החברתית והרגשת הניצול התמידי  (למשל תחושה של אובייקט מיני) ישנה השפעה של העיסוק בחשפנות על היציבות הרגשית. ככל שאי ההתאמה בין הדימוי העצמי לבין מה שהחשפנים היו רוצים להיות (Ideal Self ) גוברת, כך יש יותר השפעה על היציבות הרגשית. חשפנים מרגישים שעבודתם מפחיתה מאנושיותם ושהם כמו אובייקטים העומדים למכירה בעבור מחיר כלשהו.
מחקרם של  Ronai & Crossמ-1998 מעלה כי רוב המחקרים בספרות מציגים חשפניות כבעיה חברתית וסטייה מינית ואילו חשפנים כבעלי עבודה רצינית. הם מתבססים על כך שרוב המחקרים על חשפנים גברים נכתבו בכתבי עת כגון: Urban Life
 Work and Occupations ואילו מחקרים על חשפניות מופיעים בכתבי עת כמו: Sociology and Sex Sex Work Deviant Behavior וכדומה.  בספרות ההנחה היא כי חשפניות פונות לעסוק בחשפנות בגלל איזשהו אירוע בחייהם.Barmann (1971), למשל, מצא כי נשים רבות ההופכות לחשפניות באות מבתים הרוסים ולא יציבים שבהם הן קיבלו מעט תשומת לב וחיבה, לפעמים כתוצאה מההיעדרות או מהתעלמות האב.  זאת, לעומת גברים שפונים למקצוע בעקבות סיבות מגוונות שאינן בהכרח כתוצאה של משבר. (1974b,1974c) Boles & Garbi , מוסיפים כי לעומת חשפנים, חווית משבר אישית (בדרך כלל כלכלית) בקרב הנשים מהווה את הגורם העיקרי להפיכתן לחשפניות. אם כן, הבחירה להפוך לחשפניות נעשתה עם הידיעה כי סכום רב של כסף מקושר לעיסוק בחשפנות ועסק זה נחשב כיותר משתלם ממקור הכנסה קונוונציונאלי. החוקרים Bernard & DeGabrielle (2003) מצאו הבדל נוסף בגורמים לכניסה למקצוע החשפנות בין גברים לנשים. ישנה סבירות גבוהה כי עיסוקן הקודם של החשפניות כלל לעיתים את הצגת גופן. מחקרים מראים כי רוב החשפניות עבדו כברמניות, מלצריות, רקדניות וכדוגמניות לפני החשפנות על מנת להתפרנס. זאת, בניגוד לגברים שביניהם ישנם שלא עסקו כלל במקצועות דומים. Ronai & Cross (1998) גורסים באותו עניין כי המקור לפנייתם של גברים למקצוע אינו פתולוגי ולכן כשבוחנים אותם אין צורך לבחון את משתני הרקע שלהם כמו הזדווגות ראשונה, גיל הבגרות המינית, גילם בעת עזיבת האב – אם עזב וכיוצא בזה. חשפנים פונים לסיבות שונות על מנת להצדיק את עיסוקם בחשפנות כמו מימון לימודיהם או לימודי ילדיהם. חשפנים ינסו להראות דרך סיפור חייהם למה הם שונים מהחשפנות "הסוטה" ומהסיפור השכיח על חשפנים. רבים מהם רואים בעיסוק עבודה זמנית ודרך קלה להרוויח כסף ומרחמים על כאלה שבוחרים לעשות זאת במשך שנים ולא לממש את הפוטנציאל שלהם לדברים אחרים שנחשבים מוצלחים יותר. ישנם חשפנים שלא רואים במקצוע כמקצוע זול מכיוון שהם מעמידים לנגד עיניהם את מקצוע הזנות הנחשב כזול הרבה יותר וההבדל הוא שבהם לא נוגעים בתמורה לכסף. רבים מהחשפנים חושבים שהם משהו מיוחד בניגוד לחשפנים מעטים המבזים את המקצוע. הם מודעים לכך שחושבים שהם עוסקים בזה כדי למלא איזשהו צורך מיני או כי באו מבתים הרוסים. הם יתנו דוגמאות של דברים יותר נועזים וזולים שאחרים עושים על מנת שהם יראו יחסית מתונים. חשפנים מבססים את זהותם מתוך התנגדות לדעת הקהל הרווחת בנוגע לעיסוקם – המוצג "כזול". חשפנים מעדיפים לא להראות כי הם משקיעים בחשפנות ושמבחינתם זהו עיסוק שולי, משום ששקיעה טוטאלית בחשפנות נתפסת כשלילית. הכסף משמש אותם הרבה פעמים כסיבה להשקעה במקצוע. 
חשפנים דומים לחשפניות מכך שסובלים מההשלכות של זהות הנתפסת כשלילית, אך עם זאת הם לא מוטרדים מכך שידמו אותם לפרוצות כמו חשפניות. הפרט בחברה מנסה להתאים את התנהגותו בהתאם לציפיות החברה מהעיסוק שלו. אם שעובדת המצופה להיות עם ילדיה, אב שעובד ומצופה ממנו להשקיע בילדיו, כך גם לחשפנים – החברה משדרת כי המקצוע שלהם לא יאה ולא מקובל. חשפנים מנסים להראות כי חשפנות היא לא עיקר עיסוקם וכך לא יתויגו. הפתרון לפי  Ronai & Cross
 (1998), הוא שכשם שאמהות אשר ידברו ביניהן יגרמו גם לאם עובדת להראות כמשקיעה בילדיה ובכך יותר אמהות יצאו לעבודה, כך גם ככל שיכתבו יותר עבודות ויספרו סיפורי חייהם של חשפנים ניתן יהיה לשנות את זהותם משלילית לחיובית. במילים אחרות, העלאת המודעות לקיומם של החשפנים והכרה בכך שהם בסופו של דבר בני-אדם נורמטיביים אשר מתפרנסים בדרך בלתי שגרתית, עשויה לשנות את דעת הציבור לגבי המקצוע ולגבי החשפנים.

 

מתודולוגיה, מגבלות ובעיות המחקר

מתודולוגיה

המדגם( חשפנים ): 
אוכלוסיית המחקר שלנו היא 10 גברים שעוסקים כיום באופן מלא או חלקי בחשפנות. טווח הגילאים של הנחקרים הינו 23-33, כאשר הממוצע עומד על 27.6. ( חשפנים )
בתחילה היה קל יחסית להגיע אל המרואיינים, פנינו לקבוצה גדולה של חשפנים שמפרסמים עצמם באינטרנט. מתוכם חמשה הסכימו להתראיין (ארבעה פנים מול פנים, אחד ראיון טלפוני). כאשר ראיינו את חמשת החשפנים ביקשנו מהם טלפונים של חברים שלהם שעוסקים אף הם בחשפנות. חמשת האחרים שראיינו הם חשפנים שהגענו אליהם באמצעות חשפנים אחרים, שלושה מהם ראיינו פנים מול פנים ושניים דרך הטלפון. היו לנו התלבטויות אם לראיין טלפונית אך מאחר ולא הצלחנו למצוא מרואיינים נוספים השתמשנו בראיונות הטלפונים בלית ברירה, מתוך מחשבה כי זה עדיף מלהסתפק במספר מועט יותר של ראיונות. נציין כי אלה הראיונות האחרונים שקיימנו, שמא נמצא עוד חשפנים שיסכימו להתראיין פנים מול פנים. עוד נציין, כי ניסינו להסביר לחשפנים המרואיינים כי הראיון מתנהל בשם בדוי וכי אינם חייבים להסכים לענות על שאלות מסוימות במידה ואינם מרגישים בנוח. אנו מניחות כי הסיבה העיקרית לסירוב, מעבר לחוסר נוחות ממעמד הראיון, היא עצלנות לבוא להתראיין ולטרוח, מבלי שמציעים להם תמורה כלשהיא. אנו משוכנעות כי המרואיינים אכן היו חשפנים – חלקם הם כאלה שמופיעים באינטרנט ולחלקם הגענו דרך חשפנים אחרים. כך שסך הכל ערכנו שבעה ראיונות פרונטאליים ושלושה ראיונות טלפוניים( חשפנים ).
הבהרנו לכל המשתתפים כי הראיון מתנהל בשם בדוי וכי לא ימצא במחקר שום חומר שיזוהה עמם ישירות( חשפנים ).

שיטת המחקר( חשפנים ):
המחקר שלנו הינו מחקר איכותני, המאפשר להבין לעומק את הווייתו של האדם המרואיין כפי שהוא חווה אותה( חשפנים ). 
שיטת המחקר היא ראיונות עומק פתוחים עם החשפנים. הראיונות הפרונטאליים נערכו בבתי קפה שבחרו החשפנים סמוך למקום מגוריהם, בזמן שהמתאים להם. ראיונות טלפוניים נערכו בזמן שתואם מראש עם החשפנים( חשפנים ). 
בראיון, החשפנים נשאלו על עצמם ובנוסף נשאלו שאלות כלליות יותר שבהן התבקשו להביע את דעתם. רוב השאלות לא מציגות ישירות את הנושאים אותם באנו לחקור אלא מנסות לדלות כמה שיותר פרטים על החשפן, על תפיסותיו ודעותיו האישיות בצורה של הסקה מתוך התשובות. בנספח 1 ניתן לראות את השאלות אשר הוצגו למרואיינים, אך חשוב להדגיש כי זהו רק ה"שלד" של הראיון. מכיוון שמדובר בראיונות עומק, המתנהלים בצורה של דו-שיח שוטף בינינו לבין המרואיין, לעיתים קרובות במהלך הראיון נשאלו שאלות אשר אינן מופיעות בנספח המצורף. בנספח מספר 2 מופיע שקלוט של ראיון לדוגמא עם אחד המרואיינים( חשפנים ). 
בניתוח הממצאים כל ראיון קיבל התייחסות נפרדת, אך תוך חיפוש נושאים ומכנים משותפים עם ראיונות אחרים וזאת על מנת שנוכל להסיק מסקנות כלליות יותר( חשפנים ).

מגבלות המחקר( חשפנים )

אחת המגבלות המרכזיות במחקר היא יכולת ההכללה של המחקר. תוקף חיצוני בא לענות על השאלה: האם המדגם אותו אנו חוקרות באמת משקף את האוכלוסייה הנחקרת? כלומר, האם ניתן להכליל מהמדגם על האוכלוסייה.  להלן כמה סיבות שבגללן לא קיים תוקף חיצוני חד משמעי:

  • מכיוון והמדגם שלנו אינו גדול, הוא עלול להיות לא מייצג( חשפנים ).
  • האנשים שאותם ראיינו הם חשפנים שהתפרסמו באינטרנט או מכרים שלהם, יכול להיות שנתקלנו בקבוצה מסוימת של חשפנים בעלת מכנה משותף או שלא ואילו קיימות עוד קבוצות של חשפנים אליהם לא הצלחנו להגיע וזה משפיע על יכולת ההכללה. מאותה סיבה ניתן לומר כי הדגימה איננה הסתברותית מכיוון שלא לכל הפרטים במדגם יש הסתברות זהה להיבחר וקיימים חשפנים שיצאו כלל מתוך אפשרות להיבחר (כאלה שאינם מפורסמים באינטרנט ואינם מכירים את החשפנים שעימם ביצענו ראיונות( חשפנים )).
  • האוכלוסייה שלנו איננה הומוגנית, לכל אחד מהחשפנים רקע שונה מבחינה משפחתית, כלכלית ותרבותית( חשפנים ).
  • המחקר שלנו הינו מחקר שההשתתפות בו היא בהתנדבות ללא תמורה כלשהיא. האנשים עמם נערכו הראיונות הינם אנשים שנתנו את הסכמתם להשתתף במחקר, והדבר יכול להעיד על מכנה משותף ביניהם (משתפי פעולה, אנשים קלילים או כל תכונה אחרת שיכולה להתאים). יכול להיות שבעקבות בחירת משתתפי המחקר בדרך זו הגענו לקבוצה בעלת מאפיינים משותפים שלא בהכרח נכונים לגבי כלל החשפנים. ( חשפנים )

מגבלת תוקף פנימי סיבתי( חשפנים ):

  • הפרשנות של הראיונות מתבצעת דרך  עינינו, הסובייקטיביות לרוב, ופרשנות זו מושפעת גם היא מעמדותינו ותפיסותינו האישיות, וייתכן וניתן היה לפרש את הממצאים בצורה שונה ולהגיע למסקנות אחרות( חשפנים ).
  • מכיוון שקיימת חשיבות רבה למפגש בינינו לבין החשפנים שבו ניתן לבחון את אופן הדיבור, שפת הגוף, סגנון לבוש וכיוצא בזה,  מסקנות רבות אשר נוגעות לנושאים קריטיים אלה ובעלי משמעות עיקרית במחקר,יתבססו למעשה על שבעה ראיונות בלבד( חשפנים ).
  • בחיפוש אחר גורמים משותפים על ידי ניתוח הממצאים, ייתכן כי הדגשנו את הגורמים השכיחים ביותר. מכאן, ייתכן כי התעלמנו, שלא במתכוון, מגורמים שכיחים פחות, ובכך פסחנו על גורמים שעשויים היו להיות משמעותיים לניתוח( חשפנים ).

 

מגבלה נוספת הינה מהימנות המחקר( חשפנים ):

  • שיטת הראיון מכילה בתוכה בעייתיות הנובעת ממיקום החוקר בשדה, שכן האדם מודע לכך שהוא מרואיין, ותשובותיו עלולות להיות מוטות בגלל גורמים חברתיים שונים, כגון רצייה חברתית. הרצייה החברתית יכולה לבוא לידי ביטוי בנטייה של הפרט לא להודות בהתנהגות לא מקובלת. נטייה להסכים עם טענה המנוסחת בצורה חיובית, או אי נוחות להודות בבורות.  כמו כן, קיים סיכוי שהמרואיין ישקר במודע מסיבות שונות( חשפנים ).
  • מכיוון שהצגנו את נושא המחקר בפני המרואיינים, לא פעם קיבלנו תשובות המנוסחות בלשון רבים, העונות על השאלה בשם "קהילת" החשפנים כולה. לדוגמא מתוך ראיון עם ד': "חשפנים הם אנשים יותר פתוחים וקלילים כך שחשפן יכול לצאת עם סוגים שונים של נשים". מתוך תשובה כזאת לא תמיד ברור אם סיפק לנו מענה הולם למחקר או תשובה אישית שתואמת את דעותיו שלו( חשפנים ).

בעיות המחקר( חשפנים )

  • מצאנו מעט מאוד ספרות שעוסקת בתחום החשפנות ובפרט כמעט ולא נמצאו חומרים העוסקים בחשפנות גברית. מרבית החומר שאספנו הוא בעקבות מאמרים שהובילו אותנו מאחד לשני. עיקר המאמרים עוסקים בהבדלים בין חשפנים לחשפניות – נושא שלא כל כך רלוונטי לענייננו, אם בכלל.
  • לאחר שבתחילה חשבנו שיהיה לנו קל למצוא מרואיינים, התברר לנו שקשה מאוד להשיג מרואיינים נוספים. מפאת קושי זה, נאלצנו לראיין טלפונית חלק מהחשפנים. שלושת הראיונות הטלפוניים שביצענו פוגעים בהכרח באיכות המחקר כאשר רוצים לבחון אספקטים מסוימים של האוכלוסייה( חשפנים ).
  • מכיוון שהמחקר הוא בנושא "סטייה" או "התנהגות לא קונבנציונאלית", התקשנו להגדיר בפני המרואיינים את הנושא ואת מטרת המחקר. כמו כן, התקשנו בבניית השאלון כך שמצד אחד יהיה כללי ולא נוקב ומצד שני יספק מענה לצרכינו הרחבים יותר( חשפנים ).
  • משום שהחשפנים קשורים יחסית באופן מקצועי או חברי כלשהו ומיודעים אחד על השני, הם ידעו שראיינו או שבכוונתנו לראיין חשפנים נוספים (גם מכיוון שביקשנו מהם טלפונים של חשפנים נוספים לראיין). נוצר מצב שבו הם התעניינו בתשובות של חשפנים אחרים ושאלו אותנו שאלות רבות כגון: "ראיינתם את….?", "מה ענו לכם על זה?", "הראיון שלי יותר ארוך משל אחרים?" וכיוצא בזה. הקושי מורכב מכך שהועמדנו במצב לא נעים שבו אנו לא משתפות פעולה עם שאלותיהם, אך הם כן מצופים לשתף פעולה עם שאלותינו. בנוסף, הם יודעים שדיברנו או שנדבר עם חשפנים אחרים שהם חברים או מכרים שלהם ולכן עלולים לחשוש לסמוך עלינו ולשתף אותנו לגמרי. זאת למרות שהובהר להם כי הראיון חסוי ואף עצם קיומו לא ייוודע לאיש( חשפנים ).  
  • בעיה נוספת היא הקושי בשמירה על ריחוק ואובייקטיביות: מרבית החשפנים שאותם ראיינו היו נחמדים ולבביים בצורה יוצאת מן הכלל, הם שיתפו פעולה בקלות ושיתפו אותנו באופן מלא בפרטי חייהם. עם שניים מהמרואיינים יצרנו קשר אישי במיוחד. לאור זאת, לא היה לנו נוח להתייחס אל המרואיינים בצורה מנותקת שאיננה מערבת רגשות( חשפנים ).

 

ממצאים

 

על אף  שמדובר בעבודה איכותנית, על מנת להדגיש תמות מרכזיות ולהקנות נקודת מבט  פראקטית בחרנו להציג את חלק ממצאינו בצורה כמותנית. כפי שציינו, שאלת המחקר השנייה שהצגנו, הינה: מהם המאפיינים המשותפים של החשפנים במידה וישנם. כעת, ננסה לענות על שאלה זו באמצעות הממצאים העולים מתוך הראיונות שערכנו עם עשרת החשפנים . בשלב הדיון ננסה לענות על השאלות בהרחבה.

מאפייני רקע
גיל: כפי שציינו בפרק העוסק במתודולוגיה ניתן לראות כי  טווח הגילאים של הנחקרים נע בין הגיל הנמוך ביותר 23 לגיל הגבוה ביותר 33 כאשר הממוצע עומד על 27.6. בנוסף, כשישה מתוך עשרת החשפנים סיפרו לנו כי הם החלו במקצוע בהיותם בזמן הצבא או אחרי הצבא, לקראת לימודים אקדמאיים ומשיקולים כלכליים. אם כן, ניתן לראות כי רוב החשפנים התחילו במקצוע בשלב מוקדם בחייהם וראו בו הזדמנות כלכלית יוצאת דופן תוך כדי מחשבה על העתיד. 
מגורים: שישה מתוך עשרה מן המרואיינים גרים בתל אביב בעוד ששניים גרים באזור השפלה ,אחד גר באזור השרון והאחד הנותר גר בדרום. ניתן לראות כי רוב החשפנים גרים במרכז הארץ. בנוסף לכך, מטעמי נוחות חיפשנו חשפנים באזור ירושלים, אך לשוא. יתר על כן, כאשר שאלנו את החשפן ל' אם הוא מכיר חשפנים בירושלים הוא ענה: "אתן יכולות להמשיך לחפש, אין סיכוי שתמצאו משום שאין ביקוש בירושלים". מן הממצאים עולה כי הפתיחות המאפיינת את תל אביב מאפשרת לאנשים לעסוק בחופשיות במגוון מקצועות הנחשבים כבלתי שגרתיים ואף סוטים. תל אביב ידועה כעיר בעלת הפתיחות הגבוהה ביותר בארץ כלפי שונויות באשר הן. כמו גם, מרבית מהחילונים, הצעירים, בעלי אורח חיים בלייני מתגוררים בתל אביב ולכן אופייה של תל אביב מושפע מאוד מהאוכלוסייה הקיימת בה. זאת, בשונה מן השמרניות המאפיינת את ירושלים אשר מרבית מאוכלוסייתה הם אנשים דתיים או ערבים ובכל מקרה בעלי אופי מסורתי. ככל הנראה כתוצאה מתכונה זו מקצוע החשפנות אינו נפוץ באזור ירושלים ואזורים הדומים לה. צביונה של העיר תל אביב (בניגוד לירושלים), מאפשר לדעתנו חוסר צניעות, ליבראליות מינית וחופשיות מינית, תכונות המתקשרות לעיסוק בחשפנות.
השכלה ועיסוק ההורים: פרט לחשפן אחד שלא היה מוכן לענות על נושאים אלו עולה כי בשתי קטגוריות אלו קיים מגוון רחב של תשובות. בין סוגי ההשכלה של ההורים הסקאלה נעה מהשכלה תיכונית, מקצועית ואקדמאית כאשר ישנם מקרים בהם השכלת האב אקדמאית והשכלת האם תיכונית ועוד מגוון צירופים. בהתאם לכך, גם עיסוק ההורים מגוון. אם כן, עיסוק האב נע מחוסר עיסוק לעיסוקים שונים כגון: קצין ימאות, אופטומטריסט, מאייר, עוסק בנדל"ן וכיוצא בזה. ואילו עיסוק האם נע מעקרת בית, מזכירה, מורה להיסטוריה, שומרת בבגרויות למעצבת ועוד. בעקבות המגוון הרחב הן של השכלת ההורים והן של עיסוק ההורים עולה כי אין מאפיינים משותפים חד משמעיים בבחינת נתונים אלו. על כן, קשה לערוך הכללה בתחומים אלו. עם זאת, כן ניתן לומר כי מרבית החשפנים מגיעים ממשפחות ממעמד בינוני-גבוה וזאת על סמך עיסוק והשכלת ההורים.
השכלת המרואיין: ניתן לראות כי כל החשפנים ללא יוצא מן הכלל הם בעלי השכלה תיכונית מתוכם שלושה במהלכו או בסיומו של תואר אקדמאי. מבחינת ראייה לעתיד, גילינו כי פרט לחשפן אחד שרוצה להישאר ולהרחיב את מעורבותו בתחום החשפנות, שאר החשפנים רואים במקצוע כזמני ומתכננים בעתיד להתפתח בכיוונים עסקיים. ניתן היה להבחין כי כל החשפנים מתכננים להישאר כעובדים עצמאיים, להשתלב כשותפים בעסק קיים או לפתוח עסק משלהם, מה שיכול אולי להעיד על כוונה לנהוג כרצונם ועל חוסר יכולת להיות מוגבלים במסגרת. יש להניח כי אותן התכונות המצויות בחשפנים הן אלה המתאימות בדרך כלל גם לבעלי עסקים: יכולת נטילת סיכונים, שיווק עצמי, עצמאות עסקית ויצירתיות.
מיקום במשפחה: מן הממצאים עולה כי כחמישה מתוך עשרת החשפנים הם הכי קטנים מבין אחיהם ואחיותיהם, כארבעה נמצאים באמצע ("סנדוויץ'") מבחינת מיקום בין האחים לאחיות ורק אחד הינו האח הבכור במשפחתו. ניתן לשער כי היות החשפן הכי קטן או הבינוני מבחינת המיקום במשפחה מקנה לו ביטחון באמצעות תמיכה וגיבוי מן האחים הגדולים. העיסוק בחשפנות אינו שיגרתי ומצריך יכולות אישיות מסוימות ואומץ רב, בשל החשיפה הרבה. יכולות אלה משתלבות היטב עם הנתון כי רוב החשפנים ממוקמים כקטנים או בינוניים במשפחתם. סביר כי קיבלו יחס ותשומת לב רבים ואף פינוק מסביבתם המשפחתית (וממספר רב יותר של אנשים מאשר אם היו בכורים), מה שתרם אולי גם לאהבת הבמה שלהם. יש לציין כי ל' הוסיף כי אחיו הגדול הוא בעצמו חשפן, דבר שתרם ו"ריכך" את כניסתו לתחום ועזר לו להתגבר על הפחדים המתלווים בכניסה לתחום חדש. 

יחס לדת
מתוך הראיונות ניתן לראות כי שבעה מתוך עשרה חשפנים אינם מאמינים באלוהים על אף ששניים מתוכם באים ממשפחה מסורתית-דתית. בנוסף, שלושה מהחשפנים מגדירים את עצמם כמאמינים באלוהים ושומרים מסורת כאשר חשפן אחד אמר שאף ייתכן ובעתיד ישמור שבת ויתקרב יותר אל המסורת והדת. רוב החשפנים מתקיימים על אורח חיים חילוני, דבר המתיישב עם אורח החיים הבלתי שגרתי והבלתי "צנוע" שלהם כחשפנים. זאת ועוד, מן הראיונות עולה כי כל החשפנים נהנים מחיי לילה ומצטיירים כ"בליינים" אשר אוהבים לצאת ולבלות. ניתן לראות כי ממצא זה משתקף בבחירתם בעיסוק ולא סותר את אורח חייהם החילוני.

סממנים חיצוניים
מן הממצאים עולה כי לשבעה מתוך עשרת המרואיינים יש קעקוע/ים או פירסינג/ים. בהתאם לכך ישנם כשלושה חשפנים שאין להם קעקוע או פירסינג ול' אף ציין בפנינו כי הוא מאוד רוצה לעשות קעקוע אך נמנע מכך משום שיודע שזה ממכר וטען ש"אין דבר כזה רק קעקוע אחד". 
ממצא חיצוני נוסף הינו עישון הסיגריות. בעת הראיון נוכחנו בכך שכל שבעת הראיונות הפרונטאליים שערכנו היו מלווים בענני עשן סיגריות. בנוסף אליהם, כאשר שאלנו את שלושת המרואיינים הטלפוניים בנושא, אחד ענה כי הוא מעשן כבד, אחד המרואיינים סירב לענות על השאלה והמרואיין הנוסף אמר שהוא הפסיק לעשן לפני כחצי שנה. אם כן, רוב החשפנים שראיינו נוהגים לעשן. ניתן לשלב את הסממנים החיצוניים הללו ולראות בהן כסממנים מרדניים, פרועים, "חופשיים" ובדרך כלל אנשים הנתפסים כבליינים או אנשי חיי לילה כפי שמקצוע החשפנות הינו בלתי שגרתי ו"פרוע" ביחס לשאר המקצועות השגרתיים בחברה.
יש לציין שכל המרואיינים אותם ראיינו פנים מול פנים, בלי יוצאים מן הכלל נראו מטופחים, שריריים ושזופים. בהתאם לכך כאשר שאלנו את החשפנים לגבי מידת ההשקעה בגופם כולם פרט לאחד שנמצא אחרי פציעה ענו כי, הם פוקדים את חדר הכושר לאימון שנע משעה עד שעתיים וחצי כארבע פעמים בשבוע. בנוסף רוב החשפנים סיפרו כי הם מסירים שיער מגופם על מנת להראות אסתטיים ומקפידים על שיזוף בים או במיטות שיזוף. זאת ועוד, שמונה מתוך עשרת החשפנים מעידים על עצמם שהם שומרים על תזונה בריאה ומקפידים על אכילת חלבונים ואוכל דל שומן . שני החשפנים הנותרים טענו כי הם מתרחקים מג'נאק פוד ומאוכל לא בריא אך משום שכיום הם על סף פרישה לתחומים אחרים הם לא מקפידים על תזונה כבעבר. 
קריטריון נוסף שבחנו הוא תנועות הגוף של החשפנים. כל שבעת החשפנים שרואיינו פנים מול פנים התנהגו בנוחיות לידינו, שפת גופם הייתה קלילה והם לא נמנעו ממגע גוף-דבר שהתבטא בשעת מפגשינו בקבלת הפנים ובפרידה שלוו בנשיקות על הלחי. בנוסף, פרט לחשפן אחד שרואיין טלפונית, חשפנים אלו התנהגו בחברותיות רבה, דבר שהתבטא באינטראקציה הלבבית עם המלצרים ובכך שהפנו אותנו לחברים חשפנים אחרים. כמו כן, בכל שבעת הראיונות הפרונטאליים החשפנים התעניינו בנו מאוד ובמחקרנו. הם הפנו אלינו שאלות רבות ששאלנו אותם ורצו לדעת מה דעתנו בנושאים שונים.

פנייה למקצוע
כאשר נשאלו על שיקוליהם לפניה לתחום החשפנות, תשעה מתוך העשרה אמרו בפה אחד כי הסיבה העיקרית הייתה כלכלית, כפי שענה לנו ר': 
 "It's all about the money . כאשר החשפנים נשאלו בקשר ליחס שלהם למקצוע, האם הם רואים במופעים כשואו אומנותי או כמופע שמטרתו היא כספית נטו, כשמונה חשפנים ענו כי מדובר ב"שואו" אומנותי, אחד ענה שמדובר אך ורק בכסף, והאחד הנותר ענה שלא מדובר באומנות אלא באמצעי בידור. אם כן, רוב החשפנים רואים במופע כסוג של אומנות גוף או כפי שהסביר צ': "דרך הריקוד היא שתקבע אם הבנות ייהנו, מבט ותזוזה נכונים של הגוף עושים את ההופעה". בנוסף, מתוך הראיונות עולה כי כל החשפנים הגיעו לתחום באמצעות היכרות שלרוב הייתה מקרית, עם מישהו שעבד בתחום. כפי שמספר על כך ש'- "בצבא בזמן טירונות המטבח, ניקיתי סירים בלי חולצה ורקדתי, בא אליי טבח שעבד במועדון לילה והציע לי לעבוד בתחום. ידעתי שיש לי גוף טוב שמתאים. התייעצתי עם חברים, הלכתי לקנות חוטיני והחבאתי אותו מההורים, עשיתי הופעה ראשונה של עשר דק' ואז כבר פרסמתי את עצמי בעיתון".

יחסים

משפחה: כאשר שאלנו את החשפנים האם משפחותיהם יודעות על עיסוקם, גילינו כי תשע משפחות יודעות על העיסוק של בנם. החשפן הנותר, ענה שהמשפחה לא מודעת לכך וחושבת כי הוא רקדן.
בנוגע לתגובת המשפחה למקצוע, נודע לנו כי פרט לחשפן שמשפחתו אינה מודעת לעיסוקו, משפחותיהם של שלושה חשפנים הגיבו בקיצוניות, דבר שהתבטא בניתוק קשר עמם ובוויכוחים מתמשכים.  עם זאת, כארבעה סיפרו כי משפחתם קיבלה את המקצוע בהבנה בין היתר באמצעות הסברים כי מדובר במקצוע זמני, וכי מדובר בעסק חוקי ובמקור הכנסה מבטיח. יש לציין, שכיום מתוך שלוש המשפחות שהגיבו בקיצוניות לעיסוק בנם, משפחה אחת חידשה את הקשר עם בנם אך רואה במקצוע כסטייה ולכן מעדיפה לא לדבר על הנושא. זאת לעומת שתי המשפחות הנותרות שבתחילה לא קיבלו את מקצוע בנם, אך כיום מקבלות את המקצוע בהבנה, כפי שמתבטא בשיחה עם ש': "המלחמה עם ההורים הייתה הכי קשה. עברו שבע שנים עד שהפנימו והיום אמא שלי מחלקת כרטיסי ביקור. אבא שלי אפילו עמד בגאווה בדוכן של שבוע הספר ליד הספר שפרסמתי על חיי".
כאשר החשפנים נשאלו על עתידם, במידה ויקימו משפחה האם יספרו לילדיהם על עיסוקם תשעה מתוכם ענו שכן ורק אחד ענה שלא יספר לילדיו על החשפנות. דבר זה מתבטא בדבריו של ש':" אני רוצה להקים משפחה ואספר לילדים שלי על המקצוע הזה. זה שאבא חשפן אז זה אומר שהוא גם סחבק וצחוקים, אפשר להיות אבא וחשפן זה תלוי בחברה כי בישראל קצת אולד פיישן". ד' – אב לילדה בת שלוש באותו הקשר: "אני מתכנן להביא עוד ילדים ולכולם אספר על מה שעשיתי כי זה נראה לי סביר לגמרי אני לא עושה משהו שהוא לא בסדר, מתקיים בכבוד. אני רוצה להתפתח עם העסק של השעונים, כך שזה לא מה שמייצג אותי החשפנות".

רשת חברתית:שבעה מן המרואיינים ציינו כי יש להם חברים מן המקצוע, לעומת שלושה שטענו כי אין להם חברים מהתחום. יש לציין כי אחד  משלושת החשפנים הללו טען כי הוא מעדיף שכך זה יישאר משום שהוא מחשיב את אנשי התעשייה כאנשים שחצנים. אם כן, שבעת המרואיינים שציינו כי יש להם חברים מהמקצוע הדגישו כי חבריהם הקודמים לא נתקו עמם קשר לאחר המקצוע ואף התייחסו אליהם בהערצה. כפי שמספר ח': "כאשר שמעו שאני חשפן, יש חברים שרצו להתלוות אליי בתור עוזרים כי התלהבו מהעניין והרבה פעמים לקחתי אותם איתי להופעות". א' מוסיף: "אנשים רוצים יותר להתקרב אליך כי אתה כאילו מפורסם, יותר קל לך להכיר בנות". מן הממצאים עולה כי פרט למעט חשפנים שהרשת החברתית שלהם לא השתנתה, אצל רוב החשפנים הרשת החברתית גדלה כמותית. מהראיונות עולה כי גם מבחינה איכותית השתנתה הרשת החברתית של החשפנים – מכיוון ששעות העבודה שלהם הם בעיקר בלילה והם יוצרים אינטראקציות עם אנשים העוסקים אף הם במקצועות שקשורים לחיי הלילה (הם מופיעים במועדונים ולא רק במסיבות פרטיות).

נשים:כאשר החשפנים נשאלו האם החשפנות פוגעת לדעתם בקיום קשר רומנטי, כל החשפנים ציינו כי לדעתם רוב הנשים אינן רואות בחבר חשפן כדבר חיובי, ובנות שלהן ספרו על עיסוקם כבר בתחילת הקשר נרתעו מכך. בפגישות ובשיחות שלנו עם החשפנים, הם שיתפו אותנו בקשיים שלהם לשמור על קשרים רומנטיים עם נשים. השיחות עימם העלו כי נכון לזמן הראיון שישה חשפנים רווקים, שניים נשואים ושניים מצויים בקשר רציני עם חברה. החשפן ל' סיפר כי הקושי ביצירת קשר רומנטי מהווה סיבה עיקרית לרצונו לפרוש מהמקצוע :"לנשים איתן יצאתי הפריע בהתחלה שאני חשפן ואחר כך זה הסתדר. אבל חלק מהסיבה שאני עוזב את המקצוע בשנה הקרובה היא כי אני רוצה חיי משפחה ומרגיש שהחשפנות לא מאפשרת זאת. בשורה התחתונה אני מרגיש שזה פוגע לי בקשר עם נשים והיום אני רווק. לא רוצה להגיע לגיל 39 ולגלות שאני לבד". החשפן ק' סיפר על ההבדל בתגובה אצל גברים לעומת נשים כאשר שומעים כי הוא חשפן : "נשים שיודעות שאני חשפן מסתכלות עליי אחרת ובאופן שלילי לעומת גברים אחרים, הן רואות בזה משהו זול". ש' באותו הקשר הוסיף: "אני יודע שנשים נבהלות מהמקצוע ומכל העולם הזה במיוחד בנות שהן ילדות טובות. אני מודה שאף פעם לא הייתי עם מישהי כזאת שצריך להתחתן איתה וקשר רציני. תמיד נשים שהייתי איתן היו כאלה שזרמו והלכו איתי בקלות והן גם כאלה שעובדות בחיי לילה ברמניות או חשפניות. אני אוהב בנות משוחררות כרגע כי זה מה שמתאים לסגנון החיים שלי."אם כן, ניתן לראות כי החשפנים נתקלים בסטיגמה שיש על מקצועם בין היתר גם ביחסיהם עם נשים.

חשיפת המקצוע

מן הראיונות עולה כי תשעה חשפנים שומרים "על פרופיל נמוך" ולא מתפארים במקצועם בפני מעגל החברים הרחוק שלהם הכולל נשים איתן הם יוצאים, מכרים ואנשים חדשים שפוגשים. החשפן ח' הסביר את עמדתו כך: "בדרך כלל אני מסתיר את זה מבנות שאני יוצא איתן למשך תקופה מסוימת. אבל אני לא מסתיר את זה מאף אחד שמכיר אותי כמו המשפחה והחברים . הסיבה לכך שאני לא משוויץ בכך לאנשים חדשים היא כי אני לא רוצה שהשמועה תדרדר ללא קשר – קודם אני חשפן ואז ג'יגולו ואז ג'יגולו לגברים".
בהתאם לממצאים אלה, כאשר שאלנו את החשפנים אם הם מופיעים בשמות בדויים כשישה ענו שכן והארבעה הנותרים אמרו שהם מופיעים בשמם הפרטי. ניתן לראות כי החשפנים מנסים ליצור הפרדה בין העולם העסקי שלהם לעולם ה"אמיתי", דבר המתבטא הן בכך שהם לא ממהרים להציג את מקצועם לאנשים זרים והן בכך שרובם מופיעים בשמות בדויים. השערה נוספת לכך שהחשפנים בוחרים בשמות בדויים היא, שכך שמות הבמה שלהם יהיו מעניינים, אקזוטיים, בעלי אופי זר ויעוררו אסוציאציות שונות. כמו למשל שם לטיני יעורר אסוציאציה של מאהב לטיני זר למרות שישנו גם חשפן ששמו הלטיני הוא אכן אמיתי. למעשה המרואיינים לא חשפו בפנינו את הסיבה שלשמה הם משתמשים בשמות בדויים.

השפעת המקצוע על השקפת עולם
בנוגע לתפיסת עולמם של החשפנים ומידת ההשפעה של המקצוע עליה, גילינו כי שבעה חשפנים שינו את תפיסת עולמם באיזושהי צורה לעומת שלושה שתפיסת עולמם נשארה כפי שהייתה לפני שעסקו בחשפנות. החשפן ל' הסביר את השינוי שעבר בעקבות החשפנות: "זו החוויה הכי גדולה שהייתה לי בחיים. גיליתי עולם מורכב, נשים לא תמימות כמו שחשבתי, הרבה בוגדות, זה ניפץ לי צורת מחשבה שהייתה לי על נשים, איפה שהוא התמימות שהייתה התפוגגה. למדתי להכיר סוגי אנשים מגוונים". החשפן ח' הסביר שתפיסת עולמו לא השתנתה כי מדובר בבחירה: "זה (המקצוע) לא שינה את תפיסת העולם שלי, רק קצת במה שקשור לנשים ולהתנהגות שלהן במצבים מסוימים, כמו כלה שמשוחררת מדיי. לחשפן יש אפשרות להיכנס למקומות מסוימים ולהיות מושפע ממה שקורה לו, אני בחרתי שלא להיות מושפע".
מהנתונים עולה כי משום שמדובר במקצוע בלתי שגרתי/שולי , הפרספקטיבה שיש לבני אדם בחייהם עשויה להשתנות. זאת, כפי שהחשפן ש' סיפר:" הגעתי לתובנות בזכות החשפנות, לא הרבה אנשים נחשפו למה שאני נחשפתי, אני במקום שקיבל סטיגמה, מקום שהוא מיעוט, חשפן זה מקצוע שוליים".

כעת, לאחר שהצגנו את הממצאים העולים מתוך הראיונות עם החשפנים, נרצה לערוך דיון מעמיק יותר המשלב את ממצאינו ואת ממצאי הספרות הכתובה בנושא החשפנות הגברית.

דיון

 

על מנת לבחון את נושא תפיסתם העצמית של החשפנים לגבי עיסוקם, לפי Goffman (1959), יש צורך להבחין בין מסרים וורבלים לבין מסרים בלתי וורבלים. כל עשרת החשפנים ללא יוצא מן הכלל, העידו כי העיסוק בחשפנות תרם וחיזק את דימויים העצמי. מדבריהם של כלל המרואיינים ניכר כי הם תופסים את המקצוע כהגון ושיגרתי ככל מקצוע. רוב החשפנים הדגישו את הצד האומנותי של המקצוע ואת כך שההופעה היא בעיקר אומנותית ואינה מינית כפי שניתן למצוא בדבריו של א': "זה שואו אומנותי, זה לא כמו חשפנית שצריכה להתפשט, צריך להשקיע חשיבה ותכנון ולא סתם להתפשט. עובדה שיש חשפנים שהם טובים וכאלה שלא" ובדבריו של ד': "זה שואו אומנותי, לא סתם באים ומתפשטים זה יותר ריקוד מאשר משהו מיני". היו כמה חשפנים שהדגישו את הנקודה שמדובר במקצוע קשה פיזית ונפשית ועל כן אין לזלזל בו. פ' למשל מסביר: "קריירה בתחום היא בגדר אשליה, זה שוחק, כל ערב להיות סביב בנות, לקבל אנרגיות מסוימות,לסחוב מטענים זה לא משהו שאפשר לארוך זמן". א' באותו עניין: "העיסוק לא זול, הוא אומנות קשה שדורשת שימוש בגוף ותחזוק שלו שאלה לא דברים קלים תמיד". ל' מוסיף: "החזה הנשי הרבה יותר אינטימי מזה הגברי,נשים לא נוהגות להחליף חולצה במשרד אם נשפך עליהן משקה כלשהו, לעומת גברים שלא תהיה להם בעיה. לכן גברים הרבה יותר מתרשמים כשרואים חזה נשי, גברים זה עם יותר חרמן, גברים חשפנים צריכים להתאמץ הרבה הרבה יותר". הם רואים במקצוע כדבר מה שגברים אחרים רואים בחיוב ואף בקנאה, כפי שמציין פ': "המקצוע הוא חלום של 99% מהגברים" וכך גם ט': "נשים חוששות, גברים מתלהבים ותומכים". 
רוב החשפנים אותם ראיינו הדגישו את הנושא כי מדובר בעבודה המכבדת את עצמה ובעלת אלמנטים אומנותיים ועל כן הם הביעו כעס על כך כי הם נתפסים לעיתים כאובייקט מיני. פ' : "כשגברים מגלים אז זו הופכת לשיחה חמה ביניהם. נוטים לחשוב שחשפנים הם זן מיוחד והם עם שיא הביטחון, אומץ, חופשיים, הכי טובים בעולם, אבל בפועל הם כמו כל בני האדם הרגילים עם חששות ובעיות". ל': "מרגיש שבנות יותר מתלהבות ממני כשיודעות שאני חשפן ,אבל רואות בי בתור חותם לכך שאני מעולה במיטה, רק כאובייקט מיני. חושבים שיש לי חיי מין מטורפים, אך בתכלס לדעתי לברמנים יש חיי מין הרבה יותר פוריים. חושבים שאני קליל ולא רציני כמו בעיסוק שלי, אך מן הסתם יש בי הרבה יותר מסתם גוף שיודע לנוע". מתוך דברי החשפנים ניכר כי מרביתם שופעים ביטחון עצמי ואינם מרגישים רגשי נחיתות לגבי עצמם, גופם ובפרט לגבי מקצועם. דוגמאות לכך מתוך הראיונות: ת' – "מי שמצטרף למקצוע צריך להרים את הרמה, זה גם מה שאני עשיתי -כשהתחלתי, הרמתי את הרמה בכמה רמות". י' – "תמיד נראיתי טוב, תמיד הייתי רקדן טוב". כששאלנו את ר' אם הוא מרגיש נוח עם הגוף שלו הוא ענה: "מה, זה לא ברור? איך אתן שואלות דבר כזה חשפנים?". אמירות אלה תואמות את טענתם של Thompson & Harred
 (1992), אשר טענו כי חשפנים מציגים את עצמם כחתיכים משום שהם יודעים שנשים רואות בהם ככאלה.
מתוך שאלות שקשורות לחשיפת המקצוע בפני אחרים (משפחה, חברים, נשים), עולה כי החשפנים גאים בעיסוקם ולא מסתירים אותו בד"כ מאיש, בפרט לא מקרוביהם.

גם כאשר בוחנים את מסריהם הבלתי מילוליים ניכר כי החשפנים אינם חשים מבוכה לגבי עצמם או לגבי מקצועם. כאשר חיפשנו באינטרנט "חשפנים" – קיבלנו תוצאות רבות בהן מופיעים שמות החשפנים ולצידם תמונותיהם בעירום חלקי (לפעמים מקבץ של תמונות רבות). לשם השוואה חיפשנו אתרים של חשפניות ומצאנו אומנם תמונות אך לא מצאנו חשפנית שמפרסמת את עצמה ביותר מתמונה אחת או שתיים. בנוסף, החשפניות צולמו כשפניהן מטושטשות או שהן מצולמות מהגב. גם בתכנון ובמהלך הפגישות עם החשפנים ניכר כי רובם חשים מאוד בטוחים בעצמם, פתוחים וקלילים. כשהגענו לראיון עם צ' וראינו שהוא מאחר בהרבה זמן (בכל הראיונות הפרונטאליים החשפנים איחרו), התקשרנו אליו והתברר כי הוא היה בדרכו לים ושכח מהפגישה שנקבעה יום קודם. בזמן הראיונות ניכר על המרואיינים כי הם מרגישים מאוד בנוח ולא מבוישים מעצמם או מהנושא המדובר. שפת הגוף של אלו שכן הצלחנו לראיין שידרה אף היא פתיחות ובטחון גבוהים. המון פעמים במהלך הראיונות קרה כי חשפנים נגעו בנו לצורך הסבר או הדגמה כלשהם. ברוב הראיונות שערכנו, החשפנים הכירו עוברי אורח, אם זה את בעל המקום או אנשים שנכחו במקום. אנשים אלה אף פנו אליהם, ישבו עימנו לכמה דקות במהלך הראיונות ואף המרואיין שיתף אותם בסיבת המפגש בגאווה רבה. הסיטואציות הללו חיזקו אצלנו את ההרגשה כי מדובר באנשים חברותיים ובטוחים. כולם ישבו בצורה נינוחה ורגועה, לכולם הצענו לשתות/ לאכול על חשבוננו וכולם נענו להזמנה. יכול להיות שהעובדה כי כולם הסכימו לכך שנזמין אותם לשתות/ לאכול קשורה לכך כי הם מעריכים את זמנם וחשוב להם להראות זאת, כלומר, גם ככה אינם מקבלים איזשהו תשלום עבור הראיון, כך שזוהי איזושהי תמורה יחסית. מבחינת הלבוש – כולם לבשו בגדים קיציים ופשוטים (בדרך כלל מכנסיים קצרים, גופיה וכפכפים).
מתוך ניהול הרושם שערכנו על סמך קדמת הבמה (המסרים המילוליים) ומאחורי הבמה (שפת גוף וסימנים אחרים) עולה כי החשפנים הם אנשים הבטוחים בעצמם ובעיסוקם, מלאי אהבה עצמית ואולי אף יהירים במקצת. 
תיאורית התיוג מבוססת על הנחת הרפלקסיביות – התבוננות בעצמנו מבעד לעיניהם של אחרים.  כאשר אנו בוחנים את הנושא על פי תיאורית "האני במראה" של צ'רלס קולי (1902), המסר העולה ממנה הוא כי האדם הנו מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא. על פי נקודת מבט זו היינו אמורות למצוא חפיפה בין איך שראינו שהחשפנים תופסים את עצמם לבין איך שהם חושבים שהחברה תופסת אותם. נוכחנו לגלות כי בעוד החשפנים מעבירים את המסר כי הם רואים בעיסוקם כעיסוק ככל העיסוקים ה"רגילים"– הם בהחלט מודעים לסטיגמה הרווחת המוטלת על עיסוקם. אם נבחן את החשפנים בעייני האינטרקציה הסימבולית, ניכר כי החשפנים מפרשים את האינטראקציות עם סביבתם כך שהמשמעות המשתמעת מתוך האינטראקציות היא, כי עיסוקם הוא חריג. מצאנו דוגמאות רבות לכך בראיונות – בין אם מדובר בהודאה רשמית מצד החשפנים או מתוך דבריהם. 
ט' אמר מפורשות: " אם לא אספר אז הסטיגמה תישאר ולכן צריך לספר כדי שידעו שאין מה להסתיר… זאת חברה של סטיגמה וביקורת… גם אתן חששתן לבוא אליי הביתה לראיון כשהזמנתי אתכן". ק' לגבי אותו נושא: "לאור הניסיון לא אחשוף בפני מישהי את העיסוק אלא רק אחרי שתכיר אותי לפני שתידבק אליי הסטיגמה של חשפן. החברה הנוכחית שלי היא ברמנית, שגם מופיעה בבר, מכירה את כל עולם חיי הלילה ורק ככה זה מתאפשר, לא הייתי יכול להסתדר עם מישהי ילדה טובה. כל אחת שיצאתי איתה, חוץ מחברה שלי, שעלתה על הנושא מיד חתכה את הקשר". א': "אני מודע לסטיגמה שחשפן זה מקצוע זול, מתפשט בשביל כסף ככה אנשים רואים את זה, חשפנים הם אנשים שנקשרים בקלות עם סמים וזונות וחיי לילה ויש לזה יתרונות וחסרונות".
בנוסף, משום שהחשפנים מבינים את מסר החברה כי עיסוקם אינו רגיל, על אף שאין הם בעצמם חושבים כך, הם מודעים לכך ונוהגים בהתאם. כפי שמסביר גוד תופעה זאת, בספרו "על הסטייה", (2002) : תהליך הטבעת סטיגמה שולל מן הסוטים את התנאים הרגילים לקיום שגרת החיים היומיות העומדים לרשות מרבית בני האדם. לפיכך, תהליך התיוג מגביל את האפשרויות הלגיטימיות הפתוחות בפניו ובד בבד להגביר את מחויבותו של הסוטה ולהגביר את זיקתו לקבוצה הסוטה.  ראינו דוגמאות לכך שחלק מהחשפנים מאוד נאמנים לקבוצת החשפנים. ט' למשל כתב ספר על חייו במטרה לגרום לאיזשהו ניפוץ של מיתוסים לגבי חייהם של החשפנים. א' ביקש מאיתנו שנשלח לו חומרים רלוונטיים שאנו אוספות כדי שיוכל לפרסם באתר האינטרנט שלו על מנת להעלות את רמת המודעות בקרב אנשים על כך שחשפנות היא עיסוק שיגרתי. מבחינה זו מכיוון שהסטיגמה מוטלת על עיסוקם, אין הכרח כי ערכם יופחת בעייני החברה, אלא אם יתגלה. נדמה כי מרבית החשפנים אינם מרגישים צורך להתחזות מכיוון שהם מקבלים את עצמם ומכבדים את עצמם ואינם מרגישים צורך להסתיר. זאת אופציה אפשרית מאוד על פי גופמן  1982,  לאדם בעל סטיגמה.

חשוב לציין כי אומנם החשפנים שראיינו נוטים שלא להסתיר את עיסוקם, הם הדגישו כי הם רואים בו כעיסוק זמני לחלוטין. יש להניח כי אילוצי המקצוע מחייבים לעסוק בו רק עד לגיל מסויים (ש' בן 33: "יש לי גג 5 שנים במקצוע בלי להראות פתטי"), אך החשפנים הדגישו גם עוד סיבות לפרוש מהמקצוע, ביניהן: עבודה רצינית, הקמת משפחה, יחסים עם נשים וכדומה. פ': "לא מבין אנשים שרואים בכך את עבודת חייהם, אני מרחם עליהם". החשפן ל': "אני מרגיש שקשה לצאת מהעולם הזה אבל צריך כי זה לא העולם האמיתי שאני רוצה להיות בו. המשפחה יודעת שמדובר בדבר זמני ולכן קיבלה זאת". צ': "רוב הבנות שיצאתי איתן לא ראו זאת לחיוב- ולכן אני יודע שבקרוב מאוד אפרוש על מנת למצוא קשר רציני".  ד': "אף פעם לא הסתרתי את העיסוק שלי מנשים כי הן היו באותו ראש רוב הפעמים וכשכבר הייתי בשל לנישואין אז החשפנות לקחה חלק זניח בחיי כמו עכשיו". משפטים אלה תואמים את מחקרם של Ronai & Cross (1998) בו נטען כי רבים מהחשפנים רואים בעיסוק עבודה זמנית ודרך קלה להרוויח כסף ומרחמים על כאלה שבוחרים לעשות זאת במשך שנים ולא לממש את הפוטנציאל שלהם לדברים אחרים שנחשבים מוצלחים יותר. אנו חושבות, שלא תמיד חשפנים רואים בעבודה בחשפנות כזמנית, על אף שמציגים אותה כך. ישנם חשפנים שראיינו שעובדים בתחום כבר 8-10 שנים. הסיבה, לדעתנו, שלשמה חשפנים מדגישים כי עבודתם בתחום היא זמנית, היא הסיבה המוזכרת במאמרם של Ronai & Cross (1998):חשפנים מעדיפים לא להראות כי הם משקיעים בחשפנות ושמבחינתם זהו עיסוק שולי, משום ששקיעה טוטאלית בחשפנות נתפסת כ שלילית וכי הם חוששים כי יתויגו כסוטים.

לסיכום, החשפנים אכן תופסים עצמם ומציגים את עיסוקם כקונבנציונאלי, בנאלי ושיגרתי ובו בעת מודעים לתפיסה החברתית הסטיגמטית לגבי עיסוקם כחשפנים.

לאחר שהנחתנו הראשונה אוששה, ניסינו לבחון את התמודדותם של החשפנים עם סטיגמה זו.
בחנו את התמודדותם עם הסטיגמה בהתאם לשתי הדרכים שהציגו Thompson &  Harred
 במאמרם מ-1992. מצאנו דוגמאות התואמות כל אחת מן הדרכים ומאשרות את המסקנה כי החשפנים מודעים לסטיגמה המוטלת על עיסוקם על ידי החברה. ראינו כי רוב החשפנים אומנם חושפים את עיסוקם אך עדיין עושים איזושהי חלוקה של עולמם החברתי  ובוחרים למי לספר ולמי לא (שיטה של גופמן, 1982 שהצגנו בסקירת ספרות). צ' למשל: " אני די צנוע -בקרב חברים קרובים ומשפחה כמעט ולא מדבר על זה", י': "מעדיף להגיד שאני רקדן, בעיקר למי שלא מכיר אותי. המשפחה יודעת פחות או יותר". ל' סיפר לנו כי התחיל לעבוד בבנק הדואר וששם הוא לא מספר כי רואה בעבודה בדואר עבודה רצינית ולא רוצה לקלקל. ר' באותו הקשר: "אין לי בעיה להציג את זה שאני חשפן אבל לא נוטה יותר מידי לדבר על זה כי זה לא החלק העיקרי בחיים שלי". כמו כן, איתרנו בראיונות עם החשפנים טכניקות ניטרול(מוצדקות) המשמשות להתמודדות עם הסטיגמה, אותן הציגו Matza & Sykes , במאמרם מ-1957. לטכניקת הנטרול הראשונה – הכחשה של פגיעה כלשהי במשהו/ מישהו מצאנו דוגמאות רבות: ט' – "ניסיתי להזכיר לעצמי שאני לא עובר על החוק וזה מוסרי ולא עובר על מצפון מסויים", ר': " זה משהו שאני לא רואה אותו כרע או בזוי. אבל אני לא מבין מה רע? אני לא עובד קשה? אני לא מביא כסף הביתה? אני עושה משהו שהוא אסור? אני בן אדם עם ראש על הכתפיים, סגנון חיי הוא רגיל – זאת עבודה אני סטודנט שעובד. זה חלק קטן שתורם לי מבחינה כספית. אני מבין שיש אנשים שיותר מקובעים ולא יכולים לצאת מהמסגרת, זה לא מקצוע שסטטיסטית רבים פונים אליו בגלל החשיפה".
מצאנו דוגמאות שיכולות להתאים לטכניקת נטרול נוספת- גינוי המגנים – רוב החשפנים שראיינו הביעו איזשהו כעס על החברה ועל איך שהיא רואה את עיסוקם. ח': "תמיד התדמית של חשפן אצל נשים מאוד שגויה, חושבות שמשכיב בנות, זה מרתיע בנות. לדעתי זה סתם עניין של דעות קדומות". ט' מוסיף: " חשפן הוא חשפן רק כשמשלמים לו הוא לא פרובוקטיבי, נותן שירות תמורת כסף לא יוריד חולצה סתם… כולם יודעים, מההתחלה בכוונה סיפרתי כדי להראות לכולם שהם טועים – כולנו זונות באופן כזה או אחר בשביל כסף". ר'-"אם יש לבחורה בעיה עם זה אז אני מעדיף שלא נהיה יחד".  טכניקת פנייה למחויבויות גבוהות  הייתה הפופולרית ביותר בקרב החשפנים אותם ראיינו. תשע מתוך עשרה הזכירו כי הם עוסקים בחשפנות ממניעים כלכליים ורובם בוחרים בעשייה של כסף קל ומהיר זה לשם מטרות אחרות כמו לימודים או פתיחת עסק. צ': "הרצון להרוויח טוב בשביל להתבסס לעתיד… הכסף מהחשפנות נתן לי בסיס טוב. בניתי אתר עם חבר, לאנשים שרוצים לנסוע לחו"ל בעיקר לדרום אמריקה- מקווה לפתח את זה.", ר': "חיפשתי דרך לממן את הלימודים, חבר שלי מהלימודים אמר לי שהוא עוסק בזה ומתקיים ממש טוב". ל' באותו עניין: "בעתיד אני רואה כיוון עסקי, אולי להצטרף לעסק שאחי פתח- מועדון בראשון לציון, נראה כמה כסף יהיה".

פרק הממצאים מספק מענה חלקי לשאלת המחקר השנייה שלנו. כפי שעולה מן הממצאים ישנם מספר מאפיינים משותפים וייחודיים לאוכלוסיית החשפנים. ניסינו להסביר חלק מהם בפרק הממצאים. כעת נרצה לחזק את תקיפות חלק מהנושאים הרלוונטיים ולהוסיף מידע חיוני למחקרנו. הנושאים שבהם בחרנו להתמקד הם בעלי חשיבות סוציולוגית, לדעתנו, אשר עלו בסקירת הספרות ומצאנו לנכון להציגם גם כאן. 
כפי שהדגמנו בפרק הממצאים, ניכר כי החשפנים הגיעו לתחום ללא תכנון מוקדם. Ritzer
 (1977) טען במחקרו כי אנשים שעוסקים במקצועות "סוטים" כביכול כנראה והגיעו אליהם בדרכים שאינן פורמאליות. ממצאי המחקר שלנו תואמים את מחקרם של  Dressel & Petersen (1982), אשר טענו בהקשר זה כי החשפנים אותם ראיינו לא ראו בחשפנות כצעד מקצועי מתוכנן. לפיהם, חברים וקרובים הציגו בפניהם את האפשרות להפוך לחשפנים. גם אצל המרואיינים שלנו נמצא כי אף אחד מן החשפנים לא יזם בעצמו את הפנייה לתחום ובעצם הגיעו לתחום בעקבות שיחות עם אנשים שהכירו בין אם הם היו קשורים לתחום או לא. בהמשך לכך, כפי שהזכרנו, מרבית המרואיינים ציינו כי תמריצם העיקרי הוא ללא ספק התגמול הכספי. אך יחד עם זאת, עולה מן הראיונות כי ישנם תמריצים נוספים כפי שהחשפן ר' מספר:  "במקצוע משיגים ריגוש, הזדמנות למין מזדמן וקרש קפיצה להתפרסם". בהתאם לכך, מחקרם של Dressel & Petersen (1982), חשף מספר תמריצים נוספים אשר משכו את מרואיינם לעבוד בחשפנות. התמריצים הנוספים הם  סגנון חייהם של החשפנים אשר כולל עבודה קלה במעט שעות, מתנות וטובות הנאה מגוונים, פידבק מן הקהל שמעלה את ביטחונם העצמי, הזדמנות להכיר נשים רבות ולבסוף נקודת פתיחה לעבודה בתחום הבידור. 
תחום החשפנות, ככל הנראה אינו נבדל מתחומים אחרים בהם קיימים הבדלים מגדריים. הבדלים אלה בין היתר באים לידי ביטוי בגורמים לכניסה לתפקיד, בתהליך החיברות אשר עוברים החשפנים לעומת החשפניות ובתמיכת החברה במקצוע. Barmann
 (1971), הדגיש את הפערים בין נשים לגברים בפנייה למקצוע. הנושא של משבר אישי קשור אצל נשים בפנייתם למקצוע ואילו גברים פונים למקצוע בעקבות סיבות מגוונות. זאת, בהתאם לממצאים ממחקרנו בהם אין הזכר למשבר אישי או איזושהי מצוקה אשר הובילו את החשפנים לעיסוקם. בנוסף, החשפנים אותם ראיינו סיפרו כי בתחילת דרכם לא עברו הכשרה פורמלית אך עם זאת בהמשך פנו ללמוד ריקוד מיוזמתם. זהו ממצא תואם לממצאי המחקר של Dressel & Petersen (1982), על בסיס מרואייניהם. 
על אף שלא שאלנו את החשפנים ישירות על כך, מן הראיונות עולה כי החשפנים מרגישים שהיחס של החברה כלפיהם הינו חיובי יותר מן היחס של החברה כלפי חשפניות. השערה זו באה לידי ביטוי בדבריו של א': "כששומעים שאני חשפן הגברים מתלהבים, בקרב הנשים הדעות חלוקות אבל בתכל'ס הן רואות בי כאתגר ורוצות התנסות מינית, כלפי חשפניות מתייחסים הרבה פעמים בזלזול, לא נראה לי שכששומעים על מישהי שהיא חשפנית מתחילים למחוא לה כפיים ולהגיד לה כמה שזה אחלה". Symons
 (1997), מצא בהקשר זה כי בשונה מגברים אשר מפנטזים על יחסי מין מזדמנים, נשים מפנטזות על בן זוג ומערכת יחסים. לכן, לא מפתיע שרוב העוסקים בחשפנות הן למעשה חשפניות ולא חשפנים. 
בנושא זה, החוקרים Bernard & DeGabrielle 
 (2003) מצאו כי חשפניות חוו פחות תמיכה חברתית לגבי סוג פרנסתן לעומת החשפנים. לטענתם, הסיבה לכך נעוצה בהבדל בין מה שחשפניות מוכרות לעומת חשפנים. לפיהם, בעוד שחשפניות מוכרות פנטזיה מינית ללקוחותיהן, חשפנים מוכרים כיף ובידור. יתכן וזו הסיבה שפחות סביר שנשים ימליצו על עבודתן לחברותיהן מאשר חשפנים . א' הסביר זאת בצורה טובה: " המקצוע מצריך הומור יותר ממיניות". 

במאמר משנת 1982, Petersen & Dressel בוחנים חוקי מגדר והתנהגות מינית הקשורה למופעי חשפנות של גברים. לפיהם, מועדון החשפנות עשוי לקדם שוויון זכויות עבור נשים ובכך ליצור "אפליה מתקנת". לטענתם, תחת תנאים אשר מפרים את הגבולות הנורמטיביים של החברה כמו מתן תחושה של חופשיות באמצעות היעדר גברים בקהל ועידוד מצד בעלי המקום להתנהגות גברית טיפוסית, נוצרת הזדמנות לנשים במועדון החשפנות להיות אסרטיביות כלפי החשפנים. אם כן, קהל הנשים במועדון מאמץ מנהגים "גבריים" טיפוסיים כמו מתן מתנות, או עשיית טובות לחשפנים המועדפים עליהן וכן הצעות מגונות. התנהגות זו אף עשויה להפוך לאגרסיבית מבחינה פיזית ומילולית. ביטויים לסוגיה זו עלו בראיונות. בראיון עם ל': "מישהי באחד המופעים החליטה לשפוך עליי שתייה, אמרתי לה שאם היא לא תפסיק אני אעזוב". החשפן ט' סיפר על תחושת הזלזול והתריס על כך:"אני אומר למי שמזלזלות בי- באתן בשביל הכלה, אני עוד שעה כבר לא כאן אז תנצלו ותהנו.כל אחד רוצה כפיים אז אם רואים שבא חשפן נורמלי אז למה להרוס, אם מזלזלים בי אני יכול להגיב. למה כשהולכים להצגה לא טובה אז לא צועקים שהיא לא טובה ובהצגה שלי כן? אין לי בעיה להיות שטותניק אם יש אווירה וטקט אבל אני לא מוכן לזלזול". התנהגות הקהל לא רק מאתגרת את הסטריאוטיפים לגבי הפסיביות המינית של הנשים אלא אף יוצרת מצב שבו חלק מן הרקדנים מרגישים מנוצלים ומושפלים.  Tewksburg   (1993) ו Calhoun et al (1996) מוסיפים כי חשפנים מעטים, מרגישים את אותו הניצול ומידת ההשפלה שמרגישות חשפניות. עם זאת, על אף שהחשפנים מרגישים כאובייקט מיני – בשונה מחשפניות, הם מצליחים לשמר את התחושה של כוח מול הקהל. 
ניסינו להעלות כאן כמה נושאים שעלו בסקירת הספרות והם בעלי נגיעה למאפיינים של מרואייננו.
באמצעות הסתכלות על הממצאים בשילוב עם הדיון ניתן לראות כי ישנו מכנה משותף בין החשפנים. דמיון זה, בין היתר, בא לידי ביטוי  בדרך שבה הגיעו לתפקיד, בראיית התפקיד כזמני, בהשקפת העולם החילונית שלהם, בפנייה למקצוע בעיקר בעקבות גורם כספי, והרגשתם הרבה פעמים כאובייקט מיני. עם זאת, כששאלנו את החשפנים  מהם לדעתם המאפיינים המשותפים לאנשים הפונים אל המקצוע, הממצאים היו כדלקמן: כארבעה השיבו שהצורך בכסף, כשלושה השיבו שהאדרנלין והרצון להתפרסם, שניים טענו שאין מאפיינים משותפים ואחד טען שהביטחון העצמי הגבוה הוא המאפיין המשותף לחשפנים. אם כן, ניתן לראות כי אין אחידות בתשובות המרואיינים בנושא זה וכי לדעתם לכל חשפן קיימים מאפיינים ייחודיים לו. 


סיכום

 

במחקר זה ניסינו לחדור אל עולמם של החשפנים, קבוצה אשר נחשבת בעלת עיסוק חריג. החשפנים זוכים ליחס סטיגמטי מצד החברה כאשר עיסוקם נחשף. שאלנו מהו הקשר בין איך שהחשפנים מציגים את עיסוקם ותופסים אותו לבין איך שהם חושבים שהחברה תופסת אותו. בחנו את הסוגיה באמצעות מושגים מתוך גישת האינטראקציה הסימבולית. ראינו כי מאחר ומדובר בעיסוק חריג ולא בתכונה גלויה, אין זה מחייב כי ערכם יופחת בעייני החברה אלא אם עיסוקם מתגלה. נוכחנו לגלות כי לא רק כי החשפנים אינם מסתירים את עיסוקם, אלא קיימים מקרים כי הם אף גאים בו. למסקנה זו הגענו באמצעות ניתוח וורבלי ובלתי וורבלי של הראיונות עם החשפנים. יחד עם זאת, החשפנים אותם ראיינו, מודעים לסטיגמה הקיימת על עיסוקם. ניתן לראות כי העניין משפיע עליהם אך לא ברמה המצופה. מצופה כי החשפנים יושפעו מהסטיגמה וישנו את התנהגותם בהתאם, אך התברר לנו כי אין כך הדבר. בחנו את דרכי התמודדותם של החשפנים עם הסטיגמה, על ידי חלוקת עולמם החברתי ועל ידי שימוש בטכניקות נטרול – שיטות שהצגנו בסקירת הספרות.
בנוסף, ניסינו למצוא איזשהו מכנה משותף לכלל החשפנים שראיינו. בדקנו נושאים כמו יחסים חברתיים, יחס לדת, משתני רקע, מאפיינים חיצוניים ועוד. לאחר שבחנו מספר תכונות ומאפיינים, ניסינו לספק איזה שהן סיבות לקיומם.
החשיבות של המחקר היא בכך שעוסק בנושא מעניין אך שולי ביותר, שלא רבים עסקו בו בעולם ובישראל בפרט. מעט מאוד נכתב על נושא החשפנות ומעט עוד יותר על החשפנות הגברית. ולכן אנו מאמינות כי מחקר שכזה תומן בחובו חדשנות רבה. על ידי כתיבת עבודה זו, ניסינו לגרום להעלאת המודעות לקיומם של החשפנים והכרה בכך שהם בסופו של דבר אנשים נורמטיביים.  עבודות בסגנון שכזה העוסקות בנושאים של סטיגמה וסטייה עשויות לשנות את דעת הציבור לגבי הגדרותיו הלעיתים צרות באשר לתכונות ומאפיינים של בני אדם ולגבי חשפנים בפרט. אנו רוצות להאמין כי גם בעבודתנו, על אף כי לא עסקנו בסטייה קיצונית, העברנו איזשהו מסר כללי מהאנשים שבתוך הקבוצה לחברה שמחוץ.
בנימה אישית, אנו רוצות לציין כי תהליך איסוף החומר וכתיבת המחקר תרמו לנו רבות. החוויה הייתה מעניינת, כייפית ונעימה ויחד עם זאת אינפורמטיבית ומלמדת. הכרנו דרך העבודה מספר אנשים מעניינים ומרתקים אשר ללא המחקר סביר להניח כי לא היינו מכירות לעולם.

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני
יצירת קשר מהירה
צור קשר באמצעות טופס זה: